ספירת העומר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בהלכה היהודית ספירת העומר היא המצווה לספור כל יום במשך 49 הימים שבין חג הפסח לחג שבועות, את מספר הימים שעברו מאז הקרבת קורבן העומר, שהוקרב ביום השני של חג הפסח – "ממחרת השבת". ביום החמישים של הספירה, חוגגים את חג השבועות, שנקרא כך, על שם שבעת השבועות של הספירה. ספירת העומר היא גם כינויה של תקופה זו, שבה חלה מצוות הספירה.
מקור המצווה
מקור מצוות הספירה הוא בספר ויקרא (כ"ג, טו-טז):
וספרתם לכם ממחרת השבת, מיום הביאכם את עמר התנופה – שבע שבתות תמימות תהיינה. עד ממחרת השבת השביעית תספרות חמישים יום, והקרבתם מנחה חדשה לה'.
וכן בספר דברים (ט"ז, ט-י):
שבעה שבועות תספר לך: מהחל חרמש בקמה, תחל לספר שבעה שבועות.
ועשית חג שבועות לה' אלוהיך, מסת נדבת ידך אשר תתן, כאשר יברכך ה' אלהיך.
בזמן שבית המקדש היה קיים היו מקריבים 'ממחרת השבת', היינו בט"ז בניסן, למחרת חג הפסח את קורבן העומר. הקרבן נקרא 'עומר', על שם כמות התבואה המוקרבת, שהיא 'עומר', לכהן שיניפנו 'לפני ה' '. על שם הנפה זו הקרבן נקרא גם 'עומר התנופה'.
הקרבן היה עשוי משעורה, והוא התיר את התבואה החדשה למאכל. בשבועות היו מקריבים את שתי הלחם שהיו עשויות מחיטה, והן התירו הבאת קורבנות מקמח התבואה החדשה.
פירוש פשטני לסיבה שבפסח מוקרב קורבן משעורים, ובשבועות דווקא מחיטים, הוא בהתאם לזמן ההבשלה שלהם – השעורה מבשילה בתחילת האביב, והחיטה בסופו; אך יש המייחסים להבדל בין הקורבנות משמעות אחרת, והיא, שהשעורה נחשבת למאכל בהמה, ואילו החיטה, נחשבת למאכל אדם, והדבר מבטא את ההתעלות של האדם.
משמעות הספירה
הסבר עממי ונפוץ שמתחילים לספור למחרת יום טוב הראשון של פסח, שהוא יום הזיכרון לגאולה ממצרים, לקראת חג השבועות, שלפי המסורת הוא יום הזיכרון לקבלת התורה – כדי להראות שיציאת מצרים אינה אלא אמצעי כדי להשיג את המטרה, שהיא קבלת התורה בסיני.
לפי המסורת שהתורה ניתנה בחג השבועות יש מפרשים שימי ספירת העומר היוו בתחילה ימי הכנה למתן תורה. בדומה לכך, יש הנוהגים להתכונן בימים אלו לקראת חג השבועות, על ידי תיקון המידות וכדומה. יש שאף חילקו את 'ארבעים ושמונה דברים שהתורה נקנית בהם' לימי הספירה, כך שבכל יום מתמקדים באחד מהדברים, ואת היום האחרון מנצלים לסיכום כללי.

ישנו גם טעם חקלאי שנזכר בדברי הספורנו: הקציר מתחיל קצת לפני פסח ונמשך עד שבועות, וטיב התבואה תלוי מאוד במזג האויר. על כן מניפים את העומר כהודאה על הקציר שנקצר עד עכשיו ומתפללים שהמשך הקציר יהיה טוב עד שבועות. ספירת העומר נועדה להזכיר בכל יום את אותה התפילה ואת התלות באלוהים.
המצווה לספור מוטלת על כל איש מישראל, הדבר נלמד מלשון הכתוב 'וספרתם לכם', שתהא ספירה לכל אחד ואחד. להבדיל ממצוות ספירת שנות היובל שכתוב 'וספרת לך', המצווה מוטלת על בית הדין בלבד.
נשים פטורות מהמצווה, לפי הכלל שנשים פטורות מכל מצוות עשה שהזמן גרמא, והיינו מצוות שתלויות בזמן. המגן אברהם מחייב את הנשים מכח זה שהנשים נהגו לספור וקיבלו עליהן את הספירה כחובה. המשנה ברורה מסתמך על פוסקים אחרים ומורה שאינן חייבות.
יש לספור בעמידה, אך גם מי שספר בישיבה יצא ידי חובתו.
לפי ההלכה זמן הספירה הוא בלילה, כיון שהוא נחשב לתחילת היום. בספר חילוקי המנהגים שבין בני בבל לבני ארץ ישראל מופיע, שבני בבל אינם סופרים אלא בלילה, ובני ארץ ישראל סופרים בלילה וביום.
יש נוהגים לאחר את תפילת ערבית בליל חג השבועות או לכל הפחות את הקידוש, שהוא היום החמישים לספירה, על מנת לקיים את הפסוק 'שבע שבתות תמימות', פירוש המילה 'תמימות' הוא שלמות, ולכן ממתינים בהכנסתו של חג השבועות על מנת שיעברו 'שבע שבתות תמיתות' כלשון הפסוק.
הברכה
לפני הספירה מברכים "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על ספירת העומר". ברכה זו שמברכים לפני קיום מצוות נקראת ברכת המצוות.
הכלל הוא שאחר שאדם יצא ידי חובת מצווה, אינו יכול לברך עליה 'ברכת המצוות', אפילו אם לא בירך לפני שקיים את המצווה. בשל כך מקובל שמי שלא זוכר את מספר הימים, ששואל את חברו 'כמה ספרו אתמול'. אצל התימנים שליח הציבור מברך לכולם וסופר ביחד עימם, ולכן הוא מכריז לפני הברכה שאתמול ספרו כך וכך, כדי שכל אחד ידע כמה לספור. אך בשאר העדות שליח הציבור מברך וסופר, ואחריו הקהל מברך וסופר, וכיון שהוא סופר קודם, אין צורך להכריז כמה היו אתמול.
יש לספור בתחילת הלילה, ואף אם לא ספר בתחילת הלילה יכול לספור כל הלילה בברכה. אך מי שלא ספר בלילה, יש אומרים שיספור ביום בברכה, יש אומרים שיספור בלא ברכה ויש אומרים שלא יספור.
כמו כן אם שכח לספור באחד הימים, יש אומרים שצריך לספור בשאר לילות, ויש אומרים שכבר אין משמעות לספירה שלו. ויש המבחינים בין אם לא ספר בלילה הראשון שאז אין טעם לספור יותר, לבין אם דילג יום בספירה שאז צריך להמשיך ולספור. ההלכה על פי השולחן ערוך בשתי המחלוקות היא, שמספק צריך לספור, אך לברך מספק אסור כי אם אינו מקיים את המצווה תהיה ברכתו ברכה לבטלה.

צורת הספירה: ביום הראשון אומרים היום יום אחד, ומוסיפים לפי נוסח הספרדים ונוסח ספרד 'לעומר' ולפי נוסח אשכנז 'בעומר'. התימנים סופרים בארמית ולכן אומרים 'בעומרא'. יש גם הבדל בין המנהגים אחרי השבוע הראשון, שכפי שהוזכר, נהוג לפרט את מספר הימים ואת מספר השבועות ואת יתרת הימים, היכן להוסיף את הציון 'בעומר' (או 'לעומר'). מנהג הספרדים והתימנים להוסיף אחרי מספר הימים 'לעומר' (או 'בעומרא'), ואחר כך להוסיף את מספר השבועות והיתרה בלי ציון נוסף. אך מנהג האשכנזים להוסיף את הציון 'לעומר' (או 'בעומר') בסוף הספירה, ומנהג האיטלקים להוסיפו לפני הספירה. דוגמה לנוסח הספירה ביום ל"ג בעומר:
נוסח אשכנז: היום שלושה ושלושים יום, שהם ארבעה שבועות וחמישה ימים בעומר
נוסח ספרד: היום שלושה ושלושים יום, שהם ארבעה שבועות וחמישה ימים לעומר
נוסח הספרדים: היום שלושה ושלושים יום לעומר, שהם ארבעה שבועות וחמישה ימים
נוסח איטליה: היום לעומר שלושה ושלושים יום, שהם ארבעה שבועות וחמישה ימים
נשים בספירת העומר
ספירת העומר היא מצוות עשה שהזמן גרמא ולכן על פי ההלכה נשים פטורות מלספור ספירת העומר. אישה הרוצה לספור ספירת העומר נחלקו הפוסקים האם מותר לה לברך על הספירה או שמא אין היא רשאית לברך על מצווה זו. למנהג הספרדים (שולחן ערוך) אין לאישה לברך על מצוות עשה שהזמן גרמא ובכלל זה גם ספירת העומר. ולמנהג האשכנזים (רמ"א) מותר לאשה שעושה מצוות עשה שהזמן גרמא לברך על המצווה. אולם שונה מצוות ספירת העומר משאר מצוות עשה שהזמן גרמא שבספירת העומר הורו מקצת הפוסקים האשכנזים וכן המנהג לפי הקבלה שאין לאשה לברך על מצווה זו, אולם לפי האשכנזים אשה שיודעת בעצמה שיכולה לספור את כל הספירה ולא תשכח אף יום רשאית לספור בברכה. לגבי מנהגי האבילות גם אשה צריכה לנהוג בהם, אולם מותר לנשים להסתפר לשם צניעות וכן לתלוש שערות כדי להסיר גנאי (כגון גבות וכו').